שתי המילים החסרות שהיו הופכות את ההסכם להצלחה | פרשנות

בואו נהיה ברורים - ישראל הייתה זקוקה להסכם הפסקת אש בעזה, ועדיף לה עם עסקת חטופים, גם אם היא לא מושלמת. קודם כל, משום שנראה כי זו הדרך היחידה להחזיר את 98 החטופים הנותרים, שנמקים וסובלים בשבי חמאס כבר למעלה מ-15 חודשים. ניסיונות לשחרר אותם באמצעות פעולות צבאיות לא צלחו, וכל דקה שחלפה הפחיתה את סיכוייהם לחזור הביתה בחיים.

שנית, עלויות המלחמה המתמשכת בחברה הישראלית ובצה"ל הפכו לבלתי נסבלות. ככל שהמלחמה נמשכה, הפילוג הפנימי החריף והמחיר האנושי מצד הצבא רק החמיר את המצב. אחד מכל חמישה חיילים שנפלו בעזה נהרג בעקבות תאונות מבצעיות, והתארכות המלחמה פירושה עוד מוות מיותר של ישראלים. בנוסף, ההמוות וההרס חסרי התקדים שנגרמו ברצועה, לצד הבידוד הבין-לאומי הגובר נגד ישראל, בין אם על ידי מניעת נשק או צעדים משפטיים נגד חייליה בחו"ל, לא מאפשרים להמשיך במלחמה.

אבל מה בעצם משיגה ישראל באמצעות העסקה הזו, מלבד החזרת החטופים הביתה וסיום הסבל המתמשך והשבי מסכן החיים? אמנם זו מטרה ראויה ומכרעת, אבל התשובה העצובה היא - לא הרבה. בינתיים, חמאס מנסה להציג את כניצחון המוות וההרס בממדים ההיסטוריים שהביא על עזה, תוצאה של המתקפה הברברית שלו על ישראל. מה עוד הייתם מצפה מקנאים ג'יהאדיסטים?

חמאס מתגאה בכך שישראל לא הצליחה לכבוש את הרצועה ולגרש את כל פעילי הטרור, זה לא רלוונטי מכיוון שישראל מעולם לא התכוונה לעשות אף אחד מהדברים האלה. מבחינה צבאית, ישראל פירקה בהצלחה את המבנה הצבאי של חמאס והרסה את מבנה הפיקוד והשליטה היעיל שלו. אך כפי שחשף השבוע שר החוץ האמריקני היוצא אנתוני בליקן, חמאס הצליח לגייס מספר דומה של לוחמים לזה שאיבד, דבר שהוכיח שהאיום הביטחוני על ישראל, גם אם הצטמצם, לא הוסר.

עם זאת, טענות חמאס כי ישראל לא הצליחה להרוס את שלטונם האזרחי בעזה, לא הצליחה לשחרר את החטופים בכוח צבאי או למנוע מהם להישאר בשלטון בעזה לאחר המלחמה, נכונות לצערנו. זה הכישלון הגדול ביותר של ישראל במלחמה, שבא לידי ביטוי בהפסקת האש המוסכמת, שהושגה בתיווך אמריקני, קטארי ומצרי.

זו תוצאה של שתי מילים מכריעות שחסרות בעסקה שהיו משנות הכל: הרשות הפלסטינית. בהיעדר שלטון חלופי לעזה ותוכנית ל"יום שאחרי", היה ברור מהיום הראשון שחמאס יישאר הכוח השולט ברצועה. בעלות בריתה ותומכיה של ישראל הזהירו מפני תוצאה זו במשך חודשים, אך למרבה הצער מנהיגיה לא הקשיבו.

אל תבינו אותי לא נכון, הרשות הפלסטינית רחוקה מלהיות השליט האידיאלי של העם הפלסטיני. במשך עשרות שנים היא חינכה את ילדיה באמצעות תוכנית לימודים רצופה בהסתה נגד ישראלים ויהודים, מדיניות התשלום למחבלים לא מאפשרת לישראלים לראות ברשות הפלסטינית שותפה אפשרית, ורשימת הבעיות עדיין ארוכה. 

כשמסתכלים על תנאי ההסכם הנוכחי, קשה לראות במה הוא שונה מהותית מכל הפסקת אש אחרת אליה הגיעו ישראל וחמאס במשך סבבי לחימה והסלמות לאורך השנים. חמאס תוקף את ישראל, ישראל הורסת את עזה, ושני הצדדים חיים לראות עוד יום. זו גם התוצאה של העסקה הנוכחית. 

למרבה האירוניה, ההשלכות של פיגועי ה-7 באוקטובר הביאו לשינויים טקטוניים במזרח התיכון, שכולם לטובת ישראל. חיזבאללה נמצא בנקודת שפל הקשה ביותר מזה 30 שנה, והחזקתו בלבנון נחלשת. סוריה השתחררה מעשרות שנים של משטר אסד האכזרי, ואינה מהווה עוד איום אסטרטגי על ישראל כחלק מהציר האיראני. עיראק מפרקת את המיליציות האיראניות שלה, ו"טבעת האש" של טהרן סביב ישראל באמצעות שלוחותיה כובתה.

ועדיין, אין דבר שמבטיח שחמאס לא ימשיך להוות איום על ישראל בשנים הבאות. ארגון הטרור נשאר בשלטון בעזה, שורותיו התמלאו מחדש והתשתית התת-קרקעית שלו ברובה נותרה ללא פגע. מעבר לכך, הנהגתו שחוסלה תוחלף בקרוב במנהיגים שישוחררו מהכלא הישראלי.

אבל לא הכל אבוד - על פי ההסכם, המשא ומתן על ה"יום שאחרי" בעזה אמור להתחיל ביום ה-16 להפסקת האש. זה נותן פתח לכלול את הרשות הפלסטינית בניהול עזה באופן שמצמצם או אפילו מבטל את המשילות האפקטיבית של חמאס ברצועה. ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד מוסטפא, אמר אתמול כי "זה לא יהיה מקובל ששום ישות תשלוט ברצועת עזה, מלבד ההנהגה הפלסטינית הלגיטימית וממשלת מדינת פלסטין. רמאללה מתחננת להיות מעורבת, ישראל היא שתחליט אם היא מוכנה להקשיב".

הגיע הזמן שישראל תבין את המציאות החדשה המתהווה באזור, ותנקוט בצעדים כדי להבטיח שהיא לא תפספס את ההזדמנויות שהיא יכולה להביא לעתיד שלה בכל הנוגע לאיום מעזה ויהודה ושומרון. כל עוד היא ממשיכה לקבל את שלטון חמאס בעזה, ישראל לא יכולה להבטיח שהיא לא תמשיך לאיים על ביטחונה ותפריע לסיכוייה להשתלבות אזורית. ישראל צריכה להתפקח לפני שיהיה מאוחר מדי.