בין חיזבאללה לחמאס: דרישות הממשלה וחלק מהמתנגדים | פרשנות

הקבינט המדיני-ביטחוני יאשר הערב (שלישי) את הסכם ההסדרה מול חיזבאללה. רבים בציבור ובמערכת הפוליטית זועמים על ההסכם בטענה כי זה מפקיר את תושבי הצפון לאיום ארגון הטרור והלכה למעשה מסיים את המלחמה מבלי להשמיד את יכולתו להשתקם מחדש, ומבלי שלישראל תינתן הזכות לשוב ולהילחם על אדמת לבנון. הטיעון לגיטימי והחששות, ודאי של התושבים סמוכי הגדר, מובנים לחלוטין.

מה שקצת פחות סביר הוא הטיעון, באותה נשימה ממש, כי על ישראל לסיים את המלחמה בעזה תוך כניעה לכל התנאים של ארגוני הטרור ברצועה, להותיר את חמאס על כנו, לעזוב את ציר פילדלפי ולטעון כי ישראל תוכל לשוב ולהילחם ברצועה בכל זמן שתחשוק בכך.

לאורך החודשים האחרונים, בעוטף החיטה צומחת שוב, הילדים שוב משחקים בגנים, והחיים ברוב הקיבוצים כבר חזרו למסלולם. התחייה מחדש לא הייתה מתרחשת לולא הנוכחות המשמעותית של כוחות צה"ל בעזה, ללא ההשמדה השיטתית של התשתיות, מעל ומתחת לקרקע, ללא הבטחת הביטחון ותחושת הביטחון הלכה למעשה.

לא ניתן להחזיק בחבל משני קצותיו. הסכם מול חמאס ועל פי הדרישות של ארגון הטרור יוביל באופן מיידי לשיקום יכולתיו השלטוניות והצבאיות, יוביל גם לאיום מיידי על תושבי הקיבוצים שעל הגדר ובמקרה של נטישת ציר פילדלפי גם להתחמשות מחודשת בעשרות אלפי רקטות ואמצעי לחימה כפי שקרה לאורך כל השנים האחרונות. 

טיעון דומה ניתן להציג גם בפני ממשלת ישראל: זו הטוענת שנטישת רצועת עזה משמעה צמיחה מחדש של סרטן הטרור של חמאס, היא אותה הממשלה המאפשרת בעצם ההסכם הזה לחיזבאללה להמשיך ולצמוח ולהשתקם בלבנון. זאת כאשר אין כל ביטחון כי לאורך שנים ועם הפרות מזדחלות של ההסכם, לא נראה את כוחותיו מתפשטים ומתעצמים לאורך הגבול כאשר ישראל תביט מהצד משותקת בחשש מפתיחת מלחמה נוספת.

אזור החיץ שיצרה ישראל בין השכונות הצפוניות ברצועה ליישובים סמוכי הגדר מבטיח לתושבים ששרדו את טבח שבעה באוקטובר הגנה מפני כינון ישיר ומתקפת פתע חוצת גדר. בצפון - הסכם ההסדרה מותיר את בתי מטולה ומרגליות חשופים למול הכפרים בהם צמחו מחבלי חיזבאללה, בין אם לירי או לניסיונות חדירה בשעת כושר.