בתה של חנה קציר ספדה: "מאה אנשים כמוך, עדיין בשבי"

הלוויתה של שורדת שבי חמאס, חנה קציר שהלכה לעולמה בגיל 76, התקיימה היום (שלישי) בקיבוץ ניר עוז, ממנו נחטפה ב-7 באוקטבר. כרמית פלטי קציר, ביתה ספדה לה היום ואמרה: ״אני לא מאמינה שמדינת ישראל בוחרת להשאיר עד עכשיו מאה אנשים, ממש כמוך, בשבי״.

את הדברים נשאה בשמה ובשם אחותה אביטל: ״האמת חייבת להיאמר. בשבעה באוקטובר הבית הזה נפרץ, הבית הזה חולל, בבית הזה קראו לעזרה ועזרה לא הגיעה. בבית הזה אבא נרצח, מהבית הזה אמא נחטפה לעזה. סליחה אמא שהייתם שם לבד, סליחה שלא יכולנו להגיע, סליחה שמדינת ישראל כשלה בלהגן עליכם ועדיין לא לוקחת אחריות על המחדל הכי גדול בתולדותיה"

"49 ימים היית בגיהינום, אבל שרדת אותו וחזרת ממנו, חלשה ורזה וחולה כל כך. חזרת ממנו אחרת. שמחת החיים המופלאה שלך, היכולת להתלהב מכל דבר קטנטן, הנאיביות והידיעה המוחלטת שהעולם הוא מקום טוב ושאנשים רוצים להיטיב - כל אלו נפגעו. חזרת צלולה וחדה, תיארת לנו מה עבר עלייך בעזה, מול איזה רוע מפלצתי שאף אדם לא צריך לפגוש, התמודדת", הוסיפה.

קציר הלכה לעולמה שבועיים בלבד לאחר שציינה את יום הולדתה. מצבה הבריאותי הדרדר לאחר השבי ורצף האסונות אליו התוודעה האיב על מצבה עוד יותר: בעלה, רמי קציר ז"ל, נרצח בטבח ובנה, אלעד קציר נרצח בשבי וגופתו חולצה במבצע צבאי. 

ביום 7 באוקטובר 2023 מחבלי חמאס פרצו לבית הזוג קציר. הם נעלו את ביתם ואת והממ״ד וניסו להזעיק עזרה שלא הגיעה. לאחר שרצו את רמי וחטפו את חנה, המחבלים בזזו את הבית והעלו אותו באש. 

‎

חנה הוחזקה ברצועת עזה בתנאים קשים ביותר שגרמו לפגיעה קשה במצבה הפיזי והנפשי. לאחר 49 ימי שבי, היא שוחררה במסגרת הסכם להשבת החטופים, על אף שהג׳יהאד הודיע קודם לכן כי אינה בין החיים. עם חזרתה, גילתה על דבר הירצחו של רמי בעלה וחטיפת בנה. ב-6 באפריל 2024, גופתו של בנה חולצה.

פלטי קציר אמרה לאחר הלוויה: "אמי התמודדה בגבורה עם זוועות השבי, אך גופה וליבה נשברו מהשבי והשלכותיו הנוראיות, ובפרט מהפקרת החטופים ובנה אלעד. אני קוראת לממשלת ישראל ולעומד בראשה לחתום עוד היום על הסכם שישיב את כל החטופים לביתם ומשפחותיהם".

‎מטעם קיבוץ ניר עוז נמסר: "חנה הייתה דמות משמעותית ואהובה בקיבוץ והאבל היום הינו כבד וגדול עבור כולנו. בצעירותה, עבדה חנה בבתי הילדים, פינקה דורו של ילדים בחיבוקים ותה מתוק, ובהמשך ניהלה את מחסן הבגדים (הקומונה) לצד חברתה הטובה, ברכה לוינסון ז"ל".